סיפור חייו

בן נעמי ואסא. נולד ביום א' באייר תשכ"ו (21.4.1966) בתל-אביב-יפו. ראשית לימודיו היתה בכיתת-הגן של בית-ספר עממי בעיר אוסטין, שבטקסס בארצות-הברית. הוא השתלט עד מהרה על השפה האנגלית והשתלב היטב בחברת הילדים, למרות זרותה. בשוב המשפחה ארצה, למד בבית-הספר 'עוזיאל' בקרית-הרצוג ומיד בלט בכשרונותיו המובהקים ובמידותיו הטובות. כבר אז היה מצויין וצנוע כאחד. בעידוד בית-הספר דילג על כיתה ב'. כשעברה המשפחה לקרית קריניצי למד בבית-הספר 'שילה' בקרית אונו. גם כאן בלט בהישגיו הלימודיים ובאישיותו כאחד. חטיבת-הביניים של 'המכינה המרכזית' בגבעת שמואל היתה תחנת הלימודים הבאה שלו, שגם בה עשה חיל וקנה לו את שמו הטוב בקרב מוריו וחבריו. ממנה עבר לבית-הספר הטכנולוגי באוניברסיטת בר-אילן, בו למד במגמת מחשבים. במסגרת בחינות הבגרות נבחן והכין עבודות בהיקף של 11 נקודות בתחומי המחשבים, הכל בציונים מעולים, ורכש לעצמו מומחיות, על-פי כשרונותיו המיוחדים ויכולת ההשקעה שלו, המלווים בצניעותו האצילית. כל אלה כבשו את לב מוריו וחבריו. בתקופה זו נעשה גם צפר חובב, שקד והתמחה בדורסים והשתתף בהצלחה בסקרי נדידת ציפורים של 'החברה להגנת הטבע'.

משסיים את לימודיו והוא בן שבע-עשרה, סירב להתחיל מיד ללמוד באוניברסיטה, כדי שלא ליצור אפשרות שמסלול ההתפתחות שלו ירחיק אותו משירות קרבי בצה"ל. את שנת ההמתנה עבר בעבודת תכנות בחברת 'סייטקס'. התכניות שכתב היו מוצלחות במיוחד ונשלחו לאירופה.

בשלהי חודש אפריל 1984, במלאת לו שמונה-עשרה, התגייס. את רצונו להתגייס לשריון כבר גיבש שנים אחדות קודם לכן. הוא הסביר את החלטתו בנימוק, שהפעילות הצבאית העיקרית היא המלחמה ובמלחמה החיל המרכזי הוא השריון. למרות יכולתו לתרום רבות בתחום המחשבים, סירב לבדוק את האפשרויות, מפני שלפי דעתו הפטריוט הוא מי שמוכן להתאמץ, לא מי שתורם על נקלה. הוא ידע את דרכו והיה נחוש בדעתו ללכת בה.

יהורז סיים בהצטיינות האופיינית לו את השלבים הראשונים במסלול ההכשרה של השריונאי. את תקופת הצמ"פ עשה בגזרה המזרחית בלבנון. למרות שהיה בראשית דרכו כחייל, כבר גילה במצבים מורכבים, נוכח פני אויב, את תבונתו ואת אומץ ליבו. מכאן עבר לקורס מפקדי טנקים, לגדוד שריון. הצטיינותו בקורס הביאה לכך שהוא נשאר בגדוד, כ'גנן' (מדריך). לאחר מחזורים אחדים כ'גנן', נשלח לקורס קצינים, אותו סיים כחניך מצטיין, ולקורס קציני שריון. הצלחתו החזירה אותו לגדוד תחילה כמ"מ ואח"כ כקצין הדרכה. מפקדיו עמדו על סגולותיו המיוחדות ועל הצלחותיו הרבות במילוי תפקידיו וגם עמיתיו ופקודיו רחשו הערכה גבוהה להישגיו ולאישיותו. גם בקורס מ"פים בלט בכל מעלותיו, בעיני מדריכיו וחבריו כאחד.

באישור מיוחד של המח"ט דאז, לימים תת-אלוף כוכב (אימי פלנט), והקשנ"ר דאז, לימים האלוף יוסי בן-חנן, מונה למ"פ בגדוד שלו, כתפקיד ראשון של מ"פ ולא כמקובל, כתפקיד שני. גם בתפקיד מ"פ הצטיין, בעיני מפקדיו, עמיתיו ופקודיו כאחד. הוא גילה יכולת בולטת להבין כל פעולה, תרגולת ומכשיר עד תום, לחשוב במונחי נקודת-המבט הטקטית של המ"פ, אבל גם מנקודות המבט הרחבות יותר, האופרטיביות והאסטרטגיות, לתכנן את כלל הפעולות לטווח ארוך, להוביל את פלוגתו להישגים מעולים (כגון 'מאה אחוזי פגיעה') ולעורר בפקודיו אמון והזדהות שבאו לידי ביטוי, בין השאר, בהבעת הנכונות הכללית והמרבית (בשאלונים סוציומטריים) ללכת אחריו לקרב. במהלך הקורסים הזדמן לו מדי פעם לבצע פעולות בט"ש באזח"ע ובאיו"ש. הוא מצא את הדרך לנצל את הפעולות הללו לשם העלאת הרמה הצבאית של פלוגתו, בהפעילו אותה באופן אחראי, יעיל ומקצועי, נמרץ ומדוייק.

בתמיכתו היעילה של הקשנ"ר דאז, יוסי בן-חנן, יצא ללימודים במסגרת שירותו בצה"ל, בהסדר חתימה מיוחד-במינו, שהעיד על העניין העמוק של מפקדיו לקשור אותו לצבא, בשל סגולותיו המיוחדות. הוא למד בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון ועשה זאת בהנאה רבה, במסירות ובהצטיינות. כבר במהלך השנה השנייה ללימודיו הוצעה לו עבודה בתעשייה. הוא הופיע ב'רשימת הדיקאן' של תלמידיה המצטיינים של הפקולטה. גם בלימודיו, כמו בשירותו בשריון, גילה יכולת נדירה להשתלט על כל נושא לעומקו, לרכוש לעצמו הבנה שלמה, לתכנן את צעדיו במעוף ובתבונה, להגיע להישגים מעולים ולשמור על מידת הצניעות המובהקת שלו. בתקופת לימודיו נשא לאישה את רונית בן-יעקב, גם היא תלמידת הטכניון, וראה אושר בחייו המשותפים איתה.

מפקדיו התכוונו להחזיר אותו בתום לימודיו לתפקידים פיקודיים בכירים בשריון. הם ידעו, כמוהו, כי הוא מתאים לתפקידים כאלה ויכול למלא אותם בהצלחה מובהקת. הוא עצמו חשב גם על השתלבות בעתיד בפרוייקט פיתוח 'המרכבה', בשילוב המיוחד של לוחם שריון מנוסה המכיר את הטנק על בוריו ומהנדס מיומן ומקורי.

יהורז נפל בעת שירותו, במהלך טיול בצפון סיני, בכ"ז בתשרי תשנ"ב (5.10.1991). הטיול היה מתוכנן באחריות ונערך בעזרת גשש. לקראת הסיום, באחד השבילים, התפוררה תחתיו אבן קטנה ונשמטה ממקומה - והוא מעד, נפל מן המצוק שגובהו כשמונה-עשר מטר ונהרג במקום. יומיים לאחר-מכן הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצפונית של בית-העלמין הצבאי בקרית שאול. השאיר אחריו אישה, הורים, אחות ואח. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סרן.

מפקדו הישיר אלוף משנה ר. אמר עליו, שבניגוד לבני גילו "היתה ביהורז הבשלות של המתכנן. מבעד לסידקי עיניו יכולת רק לנחש מה הוא מתכנן וידעת שהתכנון שלו הוא הטוב ביותר." הוא סיפר שראה "כיצד הקולגות שלו חורקים שיניים, כשיהורז כבר עמד ותירגל ירי עם פקודיו, בשטח האש הטוב ביותר, עם הציוד המספק ביותר, כשהם עדיין התלבטו מאיפה להתחיל." האלוף יוסי בן-חנן כתב עליו: "יהורז היה קצין שריון מעולה שהתבלט בתפקידיו מהיבטים רבים. היה לי חשוב שבחור כמוהו ישתכנע להישאר בצה"ל, מאחר שבאותה תקופה עשינו מאמץ עילאי בשריון להשאיר מספר קצינים מצטיינים, שיהוו דוגמה לכל החבורה. אני יודע שאלמלא קרה האסון הנורא הזה, היה יהורז חוזר בתום לימודיו למערך הפיקודי הקרבי בשריון, כשבתרמילו מצוי שרביט הגנרל." נחשון, קצין ביחידה סמוכה, כתב על יהורז שהוא זוכר אותו כבעל "חיוך תמידי ושקט נפשי."

לזכרו מוענקים פרסים בטכניון על עבודות-הגמר המצטיינות בפקולטה להנדסת חשמל, בגדוד שבו שירת - למפקדים מצטיינים וב'מכינה' בגבעת שמואל מוענקים פרסים לבעלי מידות הענווה וההצטיינות. משפחתו תרמה מועדון סגל וספריות לגדוד שבו שירת וכן קרן פרסים וקורס על 'מדע טכנולוגיה ומוסר' בטכניון. לזיכרו נבנה פסל, נכתבה יצירה מוסיקלית, יצאו לאור ספרים אחדים, ביניהם על 'מידות ורגשות' ועל 'אתיקה צבאית', ונערכו הרצאות וקונצרטים, על 'מידות ורגשות', 'אהבת ילדים בחייהם ובמותם' ועוד. לזכרו, הוקם פרויקט ״רצי הסמטה״ המעניק מסגרת אתלטיקה מקצועית לבני נוער מעוטי יכולת כלכלית.




עשו לנו לייק








פייסבוק שוונג

אינסטגרם שוונג


נותני חסויות